פסק-דין בתיק ע"פ 70194/04

1.         זהו ערעור של פסק דינו של ביהמ"ש השלום לתעבורה בת"א- יפו בת.ד. 12639/02 (כב' הש' פראג) לפיו הורשעה המערערת בעבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה ונהיגה בקלות ראש, תוך גרימת חבלה של ממש. עפ"י המפורט בעובדות כתב האישום, המערערת חלפה על פני רכבים משמאלה שעצרו כדי לאפשר להולכי הרגל לחצות - לא שמה ליבה לילד שחצה באותו רגע ופגעה בו בהיותו על מעבר החצייה. הנפגע קיבל מכה מהטמבון וממכסה המנוע, ובהמשך נפגע מעמוד בטון המוצב על המדרכה. (לנפגע נגרמו שברים בגולגולת ובמקומות אחרים בגוף, פגיעה בבצקת המוח, דימום).

2.         ביהמ"ש קמא, בהכרעת דין מנומקת ומפורטת ביותר, עמד בין היתר על הטענות שהעלו ב"כ הצדדים בפניי, אשר יפורטו בהרחבה בהמשך, וקבע כי מהירות נסיעתה של המערערת הייתה בלתי סבירה בהתחשב בתנאי הכביש. כלי הרכב בנתיבים הסמוכים לנתיב המערערת עצרו בכדי לאפשר מעבר להולכי הרגל אשר עמדו על מעבר החצייה, אולם המערערת המשיכה בנסיעה. יחד עם זאת ביהמ"ש דחה טענת המערערת לפיה התנהגות הילד הנפגע וכן מחדל אמו גרמו לניתוק הקשר הסיבתי לקרות התאונה, וקבע כי חובה היה על המערערת לצפות התנהגות רשלנית מצידו של הולך רגל, ומשכך אין בהתנהגות הנפגע כאמור כדי לשחררה מאחריות. בסופו של יום ביהמ"ש הרשיע את המערערת וגזר עליה את העונשים הבאים:

·         6 חודשי מאסר בפועל - בעבודות שירות

·         5 שנים פסילה בפועל

·        3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

3.         הטענות בערעור

טיעוני ב"כ המערערת:

·           ביהמ"ש לא יחס משקל לאשם התורם של אמו של הנפגע אשר ניתקה את הקשר הסיבתי לקרות התאונה - הנפגע החזיק את ידי אמו ואח"כ ניתק מידיה. כך גם התנהגות הפרועה של הנפגע, התפרצותו לכביש, גם היא תרמה לתאונה.

·           הרכבים במסלול האמצעי והמסלול השמאלי היו בתנועה( עפ"י העלה מעדות ע.ת1 ו- ע.ת.4 ) לא הייתה סיבה שגם המערערת לא תמשיך בנסיעתה - המערערת אף האטה את מהירות נסיעתה.

·         לעניין העונש- למערערת טרם מלאו 20 שנה, נורמטיבית לחלוטין - חרדה על תוצאות התאונה. ביהמ"ש לא יחס משקל כלל לנסיבותיה האישיות של המערערת.

·         חל שיפור במצבו הרפואי של הנפגע- כיום מתפקד כילד נורמאלי. לא היה ראוי להטיל מאסר בפועל על תאונה שתוצאותיה אינן קטלניות - עונש מאסר אף אם בעבודות שירות יכתים את עברה ויפגע בעתידה.

·                    טעה ביהמ"ש משהורה על הפעלת עונש עבודות שירות באופן מיידיולא לאחר תקופת השירות הצבאי - עפ"י חוו"ד הממונה אין מניעה כי תחל בריצויו לאחר תום השירות צבאי. ביהמ"ש מתבקש לבטל עונש המאסר ולהקל בעונש.

תגובת ב"כ המשיבה:

·         בניגוד לטענת ב"כ המערער, ביהמ"ש קמא קבע בהכרעת דינו כי כלי הרכבים שנסעו בנתיבים הסמוכים כן עצרו את רכבם. מדובר בנהיגה אדישה מצד המערערת - נסעה במהירות לא סבירה וביצעה עקיפה מצד ימין.

·         לעניין ניתוק הקשר הסיבתי לקרות התאונה, לא ניתן ליחס אשמה כלשהי לילד הנפגע ו/או לאמו, כאשר חובת הזהירות בראש ובראשונה מוטלת על הנוסע - מדובר בכביש המוצב עליו מעבר חצייה, משכך חובת הזהירות אף דרושה יותר.

·         לעניין העונש - דובר בנפגע שכיום נמצא על כסא גלגלים, צפויה פגיעה מוטורית מאד חמורה בעניינו. מדובר גם בנזקים תיפקודיים וקוגנטיביים כתוצאה מאותה תאונה. משפחתו של המערער סבלה במשך זמן רב, וכך גם הנפגע.

·         ביהמ"ש קמא בבואו לגזור דינה של המערערת לקח בחשבון את כלל השיקולים שיש בהם כדי להצדיק עונש לקולא בנסיבות המקרה, ומכאן בעצם מצא לנכון להטיל עליה עונש מאסר בעבודת שירות. ביהמ"ש זה מתבקש שלא להתערב גם לעניין העונש.

4.        דיון בערעור

הערעור מופנה הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש.

ראוי לציין בשלב זה, כי מלבד המצבים בהם מתגלה פגם או פסול מהותי בהכרעת דינו של ביהמ"ש קמא, אין ביהמ"ש של הערעור נוהג להתערב בממצאים העובדתיים שנידונו בערכאה הדיונית, אשר שמע את העדים והתרשם מהם באופן ישיר וקבע לגביהן ממצאי מהימנות.